האם תספורות זה רק בשביל "הגדולים"?!

בדו"ח ,  "אשראי ללווים הגדולים – הלקחים מכשליהאשראי, פעולות הפיקוח על הבנקים והמצב כיום"  ,שפורסם על ידי  בנק ישראל נכתב :

"בניגוד לביקורת הציבורית על היחס של הבנקים לטייקונים לעומת משקי-הבית, הרי שהנתונים מראים כי דווקא ישנה יותר נטייה לבצע הסדרי חוב מול משקי-הבית לעומת הלווים הגדולים. "הנתונים (לפי בנק ישראל, א"מ) אינם מראים שהיחס של הבנקים כלפי הלווים הגדולים יותר סלחני מאשר כלפי לווים צרכניים, ובשנים האחרונות אנו עדים למאמצים גדולים של הבנקים לקדם תהליכי הסדר ו'גבייה רכה' דווקא מול הלקוחות הצרכניים", כותבים בבנק ישראל"".

מניסיוני  המשפטי כעו"ד , והן מניסיוני הבנקאי  כמנהל אשראי בבנק ,  אני מסיק  שהבנקים משתדלים מאוד להגיע להסדרים. רצון זה של הבנקים מבוסס על ניסיונם, שמלמד אותם שהישגי הגביה, מבחינת הסכום, משך הזמן והתשומות הנדרשות לצורך הגעה להסדרים, טובים בהרבה מאשר בהליכים משפטיים.

בדרך כלל, הסדר , הוא טוב לחייב ,משיקולי עלות כלכליים , לרבות החיסכון בשכר טרחה והוצאות, הכרוכים בהליך משפטי, אלטרנטיבה זו  שעשויה להיות כדאית במקרים חריגים.

להערכתי, מגמה זו נובעת, לפחות רובה ככולה, משיקולים עסקיים טהורים ולגיטימיים של הבנקים, והיא אינה נובעת מיחס "יותר סלחני" כלשון בנק ישראל, או מגישה חברתית, או רצון לסייע לאוכלוסיות מוחלשות.

כדוגמא לכך, בהסדרי פריסת חוב (להבדיל מהסדרים המבוססים על תשלום חד פעמי במזומן), דורשים הבנקים, ריביות בלתי סבירות.

אין שום בסיס לטענה שרק הטייקונים זוכים למחיקת חובות. כל מקרה של חדלות פרעון או של טענות משפטיות ענייניות בעניין החוב, או גובה החוב, מוביל בדרך כלל למו"מ ולהסדר, זאת מכיוון שהסדר הוא פתרון אופטימלי (WIN-WIN), כזה שמשפר את מצב כל הצדדים ביחס לכל אלטרנטיבה ריאלית אחרת .

אין כללים הקובעים את סכום או שיעור המחיקה במסגרת הסדר, אלא זאת שהאומנות היא להשיג את ההסדר הטוב ביותר האפשרי עבור כל מקרה ומקרה.