יישוב סכסוכים

קיימות שלוש דרכים עקירות ליישוב סכסוכים מחוץ לבית המשפט: גישור, בוררות וגישבור.

גישור:

זהן הליך (שמתקיים אצל מגשר) ליישוב סכסוכים ומחלוקות. הגישור הוא רצוני ובלתי פורמלי, מתחילתו ועד סופו

המגשר נפגש עם הצדדים ועם כל אחד מהם לחוד, ומברר איתם את הסכסוך או המחלוקת בניהם. בדרך זו ובעזרת כלים נוספים, מסייע המגשר לצדדים להגיע לפתרון מוסכם (לעתים, גם כזה שהם לא חשבו עליו) שנותן מענה למירב הרצונות של הצדדים, או לפחות לעיקרם. הניסיון מלמד שברוב המקרים, כסף הוא אחד מהרצונות, אך הוא אף פעם לא בלעדי. יודגש שהמגשר אינו מכריע בין הצדדים, ואף אינו נותן המלצות או חוות דעת.

הגישור חוסך לצדדים עלויות רבות (לא רק כספיות), הכרוכות בניהול הליכים משפטיים, ומאפשר להם לעצב את הפתרון כרצונם, וזאת, במקום פסק דין כפוי שנותן שופט. בהרבה מהמקרים הגישור גם "מנקה" מטענים שליליים שקיימים בין הצדדים.

גישור מתקיים גם בין צדדים, שאין בניהם סכסוך. לדוגמא, צדדים שרוצים להקים שותפות, אך יש בניהם מחלוקת על תנאיה.

 

בוררות:

בוררות היא הליך בו הצדדים מסמיכים אדם (או מספר בני אדם), להכריע במחלוקת בניהם, וזאת כתחליף להכרעה בבית משפט.

בניגוד למגשר, הבורר מכריע, והכרעתו מחייבת את הצדדים. אפשרות הערעור על הכרעת הבורר היא מצומצמת ביחס לאפשרות לערעור על הכרעה בבית משפט.

היתרונות של הבוררות ביחס להליך משפטי הם, בין היתר, בכך שהצדדים יכולים לבחור את זהות הבורר (בבית משפט אי אפשר לבחור שופט), הדיסקרטיות (ככלל, הליך המשפטי הוא פומבי), לוחות הזמנים (בד"כ, הליך הבוררות הוא מהיר יחסית). לעתים, הליך הבוררות יהיה זול יותר.

 

גישבור:

גישבור מעין שילוב בין גישור לבוררות. היינו, תחילה מתקיים גישור. ככל שהגישור מניב הסכמה, בכך ההליך מסתיים. ככל שלא, או לבקשת אחד הצדדים, הגישור נפסק, והמגשר נהייה לבורר, מקיים בוררות ומכריע.

היתרון העיקרי של גישבור על גישור הוא בכך שמובטח לצדדים שהסכסוך יסתיים בהסכמה או בהכרעה, ולכן, הם לא יידרשו להגיע לבית משפט, אפשרות שצדדים רבים נרתעים ממנה.

היתרון העיקרי של גישבור על בוררות הוא בכך שתחילה מנסים הצדדים גישור, ובדרך זו, הם עשויים לייתר את הצורך בבוררות.

לסיכום, לא ניתן לדרג בין גישור, בוררות וגישבור. הבחירה בין אלה היא גם בהתאם לאופי הסכסוך או המחלוקת ולרצונות הצדדים.